פסק-דין בתיק ה"פ 43763-02-12

המרצת פתיחה לביטול רישום הערת אזהרה על בית מגורים ברמלה. לטענת המבקשים, הבית נקנה בנאמנות עבורם, והנאמן - שרשם עליו הערת אזהרה לטובת המשיב 1 - עשה כן ללא רשות ובלא סמכות, ומשום כך יש למחוק את ההערה. כן נתבקשה הצהרה שאין להיפרע מן הבית כל סכום שייפסק לטובת מי מן המשיבים בתביעות אחרות שהם מנהלים נגד הנאמן.

רקע וטענות הצדדים

1.       זכויות החכירה בבית ברחוב חיים לנדאו 17 רמלה, הידוע כגוש 5149 חלקה 59 תת חלקה 1 (" הבית"), רשומות על שם מר שלום אבייב ז"ל ( "מר אבייב"). המבקשת 2 ( "גב' קזקוב") היא בתו של מר אבייב, והמבקש 1 ( "מר קזקוב") אישה, חתנו של מר אבייב. על זכויות מר אבייב בבית רשומה הערת אזהרה לטובת המשיב מס' 1 (" מר יוסף חי כהן").

2.      המבקשים טוענים כי הבית נרכש על ידם ובעבורם, וכי הזכויות בו נרשמו על שם מר אבייב כנאמן עבורם. הבית נרכש מאת הנרי ורות אוחנה לפי הסכם שנערך ביום 15.10.2001 במשרדה של עו"ד לידיה חייטוב ברמלה. במעמד חתימת ההסכם נכחו המבקשים, המוכרים ומר אבייב (שהלך בינתיים לבית עולמו). המבקשים שילמו את התמורה עבור הבית, אך מר אבייב חתם בפועל על הסכם המכר כרוכש (" הסכם המכר"). בהתאם לכך נרשם מר אבייב כבעלים של הבית בספרי החברה המשכנת, בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ (" החברה המשכנת"), ובשלב מאוחר יותר בלשכת רישום המקרקעין.

ביום 30.12.2002 קיבלו המבקשים חזקה בבית ועברו להתגורר בו ביחד עם בתם, בניהם, בנות זוגם וילדיהם. מר אבייב לא התגורר בבית ולא החזיק בו.

3.       המבקשים טוענים כי ביום 10.5.2010 גילו שמר אבייב שיעבד את הבית ורשם הערת אזהרה לטובת מר יוסף חי כהן, כבטוחה לפרעון הלוואה שנתן למר אבייב ולבניו ע"ס 110,000$ (תצהיר מיום 4.4.2008). המשיב 2 נתן למר אבייב ולבניו הלוואה בסכום של 150,000$ (תצהיר מיום 28.10.2009) (שני התצהירים ייקראו להלן " תצהירי השעבוד").

לטענת המבקשים, הם שילמו למשיבים באמצעות משיב 3, עורך הדין שייצג אותם, סכום של 70,000$, אך המשיבים הודיעו כי לא יסירו את השעבוד, אלא עם פרעון מלא של סכום ההלוואה והריבית שנצברה בינתיים.

4.       ביום 16.6.2010 הוציא ב"כ המבקשים נסחי רישום מלשכת רישום המקרקעין ומרשם המשכונות. לא נמצא בהם רישום אודות שעבוד, הערת אזהרה או משכון (נספחים " ח" ו- " ט" להמרצת הפתיחה).

במהלך אותו חודש יוני 2010 קיימו הצדדים מו"מ ביניהם, אך ללא הועיל.

5.       ביום 24.6.10 נרשמו בלשכת רישום המקרקעין זכויות החכירה בנכס על שם מר אבייב ונרשמה הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 לטובת מר יוסף חי כהן (נספח " טו" להמרצת הפתיחה. להלן " הערת האזהרה").

6.       ביום 3.8.2010 הגישו המבקשים תובענה לבית משפט השלום בפתח תקוה, אשר הועברה מחוסר סמכות עניינית לבית משפט זה (" התובענה הראשונה"). בדיון שהתקיים ביום 2.5.2011 לפני הנשיאה גרסטל הובהר כי מר אבייב הלך לעולמו וכי המבקשת היא היורשת היחידה של הבית על פי הצוואה. הצדדים הסכימו להצעת כב' הנשיאה למחיקת התובענה. לנוכח הליך מקביל של תביעה כספית נגד מר אבייב (ת"א 42234-08-10 בבית משפט השלום ברמלה) הוסכם כי אם תדחה התביעה הכספית נגד מר אבייב תמחק הערת האזהרה הרשומה על הנכס ללא צורך בהליך נוסף. אם תתקבל התביעה הכספית ואם תשלם המבקשת שנכנסה בנעלי מר אבייב את הסכום שייפסק - תמחק הערת האזהרה ללא צורך בהליך נוסף גם כן.

התובענה הנוכחית הוגשה ביום 23.2.2012, כאשר עדיין לא ניתנו פסקי דין בתובענות הכספיות.

7.       התובעים טוענים כי מר אבייב היה נאמן להחזקת הזכויות בבית עבורם, ולא היה רשאי לעשות בהן כל שמוש, בודאי לא לשעבד אותן להבטחת התחיבויות אישיות שלו שאינן התחייבויות שלהם, כאשר המבקשים לא הסכימו לשעבוד הזכויות. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיבים ידעו שהזכויות בבית אינן של מר אבייב עצמו, ולכל הפחות היה עליהם לדעת על כך, ומשום כך לא פעלו בתום לב כאשר קבלו את התחייבות מר אבייב לשעבד את הבית כבטוחה לחובותיו שלו.

8.       להוכחת הנאמנות טענו המבקשים כי הואיל ושלמו בעצמם עבור הבית, והזכויות בו נרשמו על שם מר אבייב - עומדת לזכותם חזקה עובדתית כי מר אבייב היה נאמן בעבורם, למרות שאין רישום אודות הנאמנות. בכלל, אין דרישה לרישום פורמלי של נאמנות. המבקשים מסתמכים בטיעון זה על ע"א 5955/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב (19.7.2011), שלפיו גם בנאמנות שאינה פומבית גוברת הוראת סעיף 3(ב) בחוק הנאמנות תשל"ט- 1979 על סעיף 5 בחוק הנאמנות.

9.       המשיבים 3-5 אינם אוחזים בכל התחייבות שנוגעת לבית, ולכן לא יוכלו לממש את הבית להבטחת איזה חוב של מר אבייב. יתרה מכך, המשיבים 4-5 לא הגישו תצהירי תשובה לבית המשפט, ואין כל ראיה מטעמם הסותרת את טענות המבקשים. גם כלפי תצהירו של המשיב 3 נטענו טענות, בעקר כי אינו מפורט ונערך שלא כדין.

10.   המבקשים טוענים עוד, כי כספי ההלוואות לא ניתנו למר אבייב, כי אם לבניו; כי מר אבייב לא קרא עברית ולא הבין את תוכן המסמכים שחתם עליהם; כי לא הבין שהוא משעבד את הזכויות בבית לטובת המשיבים 1-2. יפוי הכוח שנתן מר אבייב למשיב 3 למכור את הבית, שגם הוא בשפה העברית, נחתם בשעה שהיה מאושפז בבית חולים והוא מבוטל ופסול.

11.   המשיבים 1-2 עשו דין לעצמם ולא התייצבו לישיבת ההוכחות ומטעם זה יש לפסול את תצהיריהם. במצב זה יש לראות את העובדות המפורטות בתצהיר המבקש כעובדות שהוכחו, ולפי תקנה 157(2) בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 זכאים התובעים לסעד המבוקש על ידם.

12.   המשיבים משיבים לטענה האחרונה כי הגישו בקשה לדחיית מועד ההוכחות, בהסכמה. אלא שבית המשפט לא נאות לקבלה. בסיכומיהם הובהר כי הסיבה לבקשת הדחיה היתה חתונת נכדו של המשיב 1 באוסטריה סמוך לאותו מועד, וכי הסיבה שבשלה לא הודיעו על כך במועד נעוצה בקשיים של בא כוחם.

13.   לגופו של ענין משיבים המשיבים כי המבקשים ובני משפחתם, בעיקר מר אבייב, פעלו במרמה ולוו כספים מאנשים רבים בעדה הבוכרית. כי מר אבייב ידע שהוא משעבד את הבית להבטחת החזר ההלוואה, שכן מסמכי ההלוואה ויפוי הכח נערכו ע"י המשיב 3, עורך דין שמדבר עברית, רוסית ובוכרית, וכן משום שבניו של מר אבייב - שדוברים עברית - היו שותפים בפעילות שלו.